כתמים -- מה המשמעות של כתמים אפורים בעין

תקציר שאלת המאזין/ה
יונה ליאור מסבירה לאם, שלבתה עיניים חומות, על הקשר בין כתמים אפורים בעין לתפקוד מערכת החיסון וריכוז החמצן בתאים ובמערכת הדם. בנוסף  מספרת על הקשר בין היעדר תאווה לאוכל לעצבנות.

נדון: מה המשמעות של כתמים אפורים בעין ?

 

תמצית: אם לבת 11 מספרת יונה ליאור כי לבתה יש כתמים אפורים בעין מאז שנולדה. יונה מסבירה לה כי המשמעות של צבע אפור קשורה לתפקוד מערכת החיסון. כתמים אלו גם יכולים להצביע על אנמיה ואף על בעיות של זרימת דם לפריפריה: לאף, לאוזניים, לידיים ולרגליים. המשותף לסממנים אלו הוא מצב של חוסר חמצן בגוף ובתא. המאזינה מספרת  יונה כי בתה גם לא אוכלת יותר מידי.  יונה מסבירה לה כי תאווה לאוכל היא דבר חשוב, והיעדר תאווה יכול להצביע גם על קשיים חברתיים כמו להילקט במקום חדש וליצור קשר עם אנשים אחרים. היעדר האכילה יחד עם הכתמים האפורים גורמים  ליאור להסיק כי לבת סובלת לעיתים מהתפרצויות ומעצבנות מסוימת.

 

תמצית מקוצרת:  יונה ליאור מסבירה לאם, שלבתה עיניים חומות, על הקשר בין כתמים אפורים בעין לתפקוד מערכת החיסון וריכוז החמצן בתאים ובמערכת הדם. בנוסף  מספרת על הקשר בין היעדר תאווה לאוכל לעצבנות.

 

תגיות: צבע חום, מערכת החיסון, כלי דם, עצבנות

 

מנחה: שלום למי שאיתנו.

מאזינה: שלום וברכה.

יונה ליאור: שלום, בוקר טוב. אנחנו איתך.

מאזינה: כן. אני רוצה לשאול בקשר לבת שלי.

יונה ליאור: כן.

מאזינה: יש לה כמו עננים כאלה (משנה) ילדה בת 11. להערכתי, היא בכלל נולדה ככה. מאז שהיא קטנה יש לה כמו עננים כאלה אפורים על החלק הלבן של העין.

יונה ליאור: אוקי.

מאזינה: מה זה מראה ?

יונה ליאור: תראי, אפור זה הולך עם מערכת חיסונית. אפור זה הולך עם איזושהי בעיה עם המערכת החיסונית. זה גם יכול להצביע על אנמיה. יכול להצביע על איזושהי בעיה של זרימת הדם לפריפריה: לידיים, לרגליים, לאף, לאוזניים, לכיוון הראש – זה יכול לעשות נשירת שיער. נימול בידיים.

מאזינה: לא. אנחנו לא נתקלנו בתופעות כאלה.

יונה ליאור: כמו, למשל, צבע כחול בציפורניים או תהליכים. זה אומר שאין חמצן, יש מצב של אפוקסיה (חוסר חמצן), מה שנקרא, אין מספיק חמצן. עייפות ופיהוקים. את יודעת מה צבע העיניים שלה ?

מאזינה: כן. חום רגיל.

יונה ליאור: חום. לא, יש חום-כהה. יש חום-בהיר. אוקי. הייתי בודקת אצלה קודם כל מינראלים: סידן, ברזל, מגנזיום, אבץ ויוד – אם את יודעת על הדברים האלה. קודם כל, בת כמה הנערה, או הילדה ?

מאזינה: בת 11. הילדה.

יונה ליאור: אוקי, ומתי בפעם האחרונה עשיתם לה בדיקות דם ?

מאזינה: מזמן.

יונה ליאור: אוקי. אני מציעה לעשות את הדברים האלה, אלא אם לבוא לאבחון ואני אגיד לך בדיוק מה יש, כי לפי מה שאת אומרת אני לא יכולה להתמקד יותר. אבל כן הייתי בודקת כל מה שקשור לחמצן של התא. את יודעת, צריך להיות כדורית חמצן, כדורית חמצן, וזה קצת מראה שאין שם מספיק אוויר.

מאזינה: כן.

יונה ליאור: הייתי בודקת את זה, והייתי בודקת את הנושא של המינראלים. את יודעת אם יש בעיה במערכת העיכול ?

מאזינה: לא. לא משהו מיוחד. היא לא ילדה שאוכלת. היא לא אוכלת הרבה, היא לא אכלנית כעיקרון.

יונה ליאור: זהו. אני רוצה להגיד משהו: אצלנו אוכל (משנה) נכון, לא צריך לטרוף את כל האוכל, אבל חייבת להיות תאווה לאוכל. ילד שלא מתנסה בדברים חדשים, או בתאוות האוכל או בדברים...

מאזינה: גירוי כלשהו ?

יונה ליאור: גירוי כלשהו, כן.

מאזינה: כן.

יונה ליאור: אז זה בדרך-כלל על ילדים, שיותר קשה להם להיכנס לחברה חדשה, להכניס דברים חדשים. אבל זה גם הולך עם טעם החיים אצלנו.

מאזינה: אה, אוקי.

יונה ליאור: הייתי רוצה לנצל עוד משהו במקרה לגבי שאלה, שאני שאלתי ולא ידעת כל-כך לענות, אני רוצה להגיד לך משהו: אנחנו חושבים, שאם אנחנו יוצאים יומיום לשירותים, או יומיום אנחנו עושים את הצרכים שלנו, אז זה ברור מאליו שאחרים עושים את זה.

            אני רוצה להגיד לכם שיש הרבה הורים, שאני נתקלת בהם, שהם לא יודעים שילדים שלהם יש עצירות מאוד קשה, שהם מאוד מתקשים לעשות את הצרכים שלהם, שאין להם, מה שנקרא, צרכים מסודרים. מאוד-מאוד חשוב לבדוק את הדברים האלה. אם יש הורים, שהילדים שלהם נמצאים במעון, מאוד חשוב שהם יהיו בקשר עם המטפלות (כדי) לדעת אם יש, או אם אין, צרכים. זה תהליך שמפה מתחילות כל המחלות שלנו בגוף.

מאזינה: אוקי. אני יודעת שאז בזמנו, שהיא הייתה קטנה, זה נורא הטריד אותי, ואני לא זוכרת בדיוק מי אמר לי, אם זה רופא או רב, אבל אמרו לי שיש משהו שקשור למערכת העצבים. זה לא יתכן ?

יונה ליאור: זה גם יתכן. בוודאי.

מאזינה: היא קצת ילדה עצבנית.

יונה ליאור: אני יודעת. אני יודעת. פשוט לא רציתי להלבין את פניה ברבים. אבל אני יודעת שהיא לא עצבנית, פשוט יש לה התפרצויות.

מאזינה: נכון. נכון.

יונה ליאור: זהו, אני לא רציתי פשוט בגלל שהיא ילדה אני לא רציתי להגיד את הדברים האלה, אבל זה אומר שאם היא מתעצבנת מסכן מי שעומד לידה, או מסכן מי שצריך להתמודד איתה. אבל אני רוצה להסביר שזו גם דרך של ילדים, או דרך של אנשים שבמקום לדבר, במקום לתרגם את המעשים שלהם במילים, הם מתרגמים את המעשים שלהם בדברים אחרים.

מאזינה: כן.

יונה ליאור: זה תהליך לא נכון. שילד כועס זה אומר שלא הצליח להביע את עצמו בצורה נכונה, ואז צריך לתת לו את הכלים איך להתמודד עם זה.

מאזינה: נכון.

יונה ליאור: למשל, כשהיא מתעצבנת (משנה) אחרי שהיא התעצבנה, לא בשעה שהיא מתעצבנת, לחבק אותה ולהגיד לה: מה רצית להגיד, מאמאל'ה, ולא יכולת להגיד. בואי תגידי עכשיו בלי עצבים. אני לידך, הנה אני מחבקת אותך, בואי תגידי לי מה רצית להגיד. בסדר ?

מאזינה: אוקי.

יונה ליאור: זה מאוד-מאוד חשוב כי היום זה איתך. מחר זה יכול להיות עם הבעל או עם הילדים שלה. זה נקרא בלתי צפויים.

מאזינה: כן.

יונה ליאור: כן. אבל תשמעי, הצבע הכחול (אפור) הזה, אני הייתי בודקת את כל מה שקשור למערכת הלימפה, המערכת החיסונית, חמצן של התא, זרימת הדם. כמובן, אם הייתי רואה את הילדה הייתי אומרת אם יש בעיות של קשב וריכוז.

מאזינה: לא, לא. אין שום בעיות. היא ילדה מאוד נבונה וחכמה. באמת.

יונה ליאור: אני רוצה רק להגיד לך קבל עם ועדה, שכל הילדים שהם דיסלקטים וכל הילדים שיש להם בעיה של קשב וריכוז הם ילדים הכי חכמים והכי נבונים, ופשוט חבל ש(מערכת) החינוך שלנו לא לוקח אותם למקומות אחרים, כמו ריטלין ו...

מנחה: קצת יותר מודעות היינו...מדלגים על הרבה...

יונה ליאור: אתם לא יודעים כמה שאני נהניתי מתוכנית של רונן השדרן, שדיבר לפניי, בנושא של התלמידים.

מנחה: "מאזינים למאזינים".

יונה ליאור: כן. "מאזינים למאזינים". אני רוצה להגיד לכם, שאתם לא יודעים כמה אני מתעסקת בתחום של הילדים, ואיך אני גורמת שילדים לא ייקחו "ריטלין", שלא ייקחו "קונצרטה" (תרופה פסיכוטרופית לטיפול בהפרעות קשב. מוכרת כ"ריטלין"). איך להסביר למחנכים איך לטפל בילדים. כל-כך הזדהיתי בשיחה שהוא ניהל, ממש חבל שלא יכולתי להצטרף, כי זאת לא התוכנית שלי. אבל בהזדמנות אני אציע לו שנעשה תוכנית משותפת, שהורים יוכלו לעלות לשידור ויספרו, ואז אני אוסיף להם גם איך להתמודד עם הדברים.

מאזינה: אוקי.