תקציר שאלת המאזין/ה
מאזין שיש לו תאומות בנות 4, שהפרידו אותן בגנים שונים ואחת מהם מאוד רגישה והתחילו אצלה קשיים. ליאור מסבירה שבבית הילדה פורקת את התסכול שלה, היא מציעה לאב לנסות לדבר עם הילדה, דרך ציורים או שיחה.

ונה ליאור:כן

מאזין: בוקר טוב

ונה ליאור: בוקר טוב, אנחנו איתך.

מאזין: את איתי?

ונה ליאור: כן רק איתך.

מאזין: מדבר... אני מתקשר בקשר לבת שלי, יש לי שתי בנות שהן תאומות בנות 4.

ונה ליאור:איזה יופי.

מאזין: השנה הפרדנו אותן בגן.

ונה ליאור: כן.

מאזין: כל אחת הלכה לגן נפרד ואחת מהן מאוד רגישה.

ונה ליאור: כן.

ויוצא שבן היא בסדר אבל כשהיא באה הביתה אז היא נורא קשורה, נורא רגישה וכל הפרידה הזו כנראה מאוד, לקחה את זה מאוד קשה ובהתחלה היה נורא קשה בגן, ולהפרדוזה, אבל עכשיו היא בסדר. בגן הם אומרים שהכל בסדר, שהיא משחקת, שהיא עובדת, שהכל בסדר.

ושהיא באה הביתה, אז היא מוציא את מה ש... את התסכול שלה.

ונה ליאור: נכון. אני רוצה להגיד לך מה אתה אומר לי ואני אתרגם את זה במילים ביום יום. יש אנשים שמאוד קשה להם להגיד את המילה "לא" בחברה החיצונית, אין להם בעיה להגיד לא בבית. יש אנשים שמאוד קשה להם לסרב בחברה החיצונית, יש להם בעיה מאוד גדולה, אין להם בעיה לסרב בבית.

אני רוצה להסביר משהו...

מנחה: שהם רוצים לרצות כל הזמן יונה.

ונה ליאור:נכון, נכון נכון. אני רוצה להסביר משהו – רב האנשים שבאופי שלהם יש להם את התהליך הזה, בחוץ אתם תשמעו תמיד מהבן זוג שלהם או מהבת זוג שלהם, בת זוג או בן זוג, "וואי, איך אנשים אוהבים אותך, איך הם נראים בחוץ, מה זה אי אפשר לא להתאהב בהם". אבל בבית זה הפוך לחלוטין.

אז צריך לטפל בזה, יש איזשהו בעיה. מה שיותר, אני רוצה להסב את תשומת לבך, זה הנושא של פחד להכנס לגן חדש, לבית חדש, לאופנה חדשה. זה דברים שיש לזה גם השלכות על לימוד של שפה זרה, על לימוד של דברים חדשים שזה כמו אוכל חדש, או דברים חדשים.

צריך לראות את התהליך הזה ולא לקשור.. נכון, אתה מבחינה רגשית אתה קושר לזה ששתי תאומות ואחת יותר חזקה ואחת יותר חלשה, אבל לא, צריך לתת דווקא לחלשה יותר את הפוש ובעצם להסביר לה איך להתמודד בחוץ, או למה בחוץ היא כזו ובבית היא לא כזו.

זאת אומרת, איזה חום חסר לה בבית, או למה לא מבינים אותה בבית.

מאזין: בבית כאילו נותנים לה מעל ומעבר, זה פינוק והכל, ובאמת, כאילו...

ונה ליאור: אני רוצה משהו, כן, אני רוצה משהו להגיד לך, תשמע – כולנו, אנחו לא, זאת אומרת זה לא הפינוק שקנו לנו עוד ממתק, עוד שעון, עוד טבעת, עוד משהו, זה משהו שבעצם אנחנו לא יכולים להגיד מה אנחנו מצפים ואנחנו חושבים שמישהו אחר יגיד לנו את הדברים האלה.

מאזין: כן...

ונה ליאור: ואז, אתה צריך להבין, שלה יש בעיה, אתה יכול להחזיק אותה מהיום ועד למחר עד לברכיים, זה לא מה שהיא מצפה. אתה צריך לקחת אותה ולהסביר לה "תשמעי, אני רוצה להבין אותך, אני רוצה לדעת מה הדברים שמציקים, תגידי לי מה הדברים, איך אני יכול..."

מאזין: אנחנו עושים את זה, אנחנו עושים את זה, אבל לפעמים לילד בן 4 קשה לבטא מה הוא אומר, מה...

ונה ליאור:אז בציור, בציור, בדברים. לא לפנק אותו בגלל שהוא מתקשה או בגלל הדברים כי זה עושה בדיוק הפוך...

מאזין: לא, ברור...

ונה ליאור:אז כן לטפל ולראות אם יש איזשהו תהליכים שיש לה בעיה או שהיא מפתחת משהו שבעצם הערך החברתי הופך למאוד חשוב.

מאזין: כן, אני אומר שאולי חשבתי שאת יודעת, עצם העובדה שלהפגיש אותה עם חברים אחרי צהריים ולהביא לה חברים הביתה ואז היא תפתח מעיין סביבה חברתית שלה ואז יהיה לה יותר קל.

ונה ליאור: קודם כל אתה לא מביא שום חבר או חברים הביתה, אתה אומר לה – "בואי אני רוצה להציע לך בואי נזמין את זאת, בואי נזמין את זה".

מאזין: ברור, ברור, לשאול אותה.

ונה ליאור:כן לשאול אותה, ולא להביא שום דבר בכח.

מאזין: לשאול אותה, לשאול אותה, "את רוצה שנביא חבר הביתה?"

ונה ליאור:לא, "את רוצה שנזמין את משה? את יוכבד? את ציפורה?" שמות, שמות...

מאזין: ברור.

ונה ליאור: ועוד דבר אחד-  להגיד לה "אם אנחנו רוצים להיות בבית איך אנחנו משלבים את האוירה הביתית, איך אנחנו מביאים הביתה שיהיה לך יותר טוב, איך אנחנו גורמים לכך שיהיה לך יותר נעים בבית, איך אנחנו עושים את זה?"

ודווקא הפרדה של כיתות שונות זה דווקא מאוד מועיל...

מאזין: זה עוזר...

ונה ליאור:זה עוזר...

מאזין: עוזר שתהיה לה אישיות משלה.

ונה ליאור:אבל מה שזה נראה עכשיו זה נראה שיש לה איזשהו מחסור רגשי שהיא לא יודעת לבטא את זה. ואז מה שקורה זה אנשים שמוצאים את עצמם שהם עובדים במקום עבודה, תמיד בשכר יותר נמוך, העיקר שיהיה להם טוב, זאת אומרת שהעיקר שלבעל הבית יהיה טוב, העיקר לבעלת הבית יהיה טוב.

מאזין: את חושבת? את חושבת שזה תוצאה שבגן עצמו לא נותנים לה, לא נותנים לה אהבה?

ונה ליאור:אני חושבת שזה נובע בגלל שבבית יש לה איזה משהו, בכל זאת אני חוזרת הביתה ולא לגן כי הגן זה חרה חיצונית ושם אומרים שהיא נהדרת...

מאזין: לא אבל בבית היא, לפני שעשינו את ההפרדה הזו הכל היה בסדר. כאילו בחופש הגדול היה הכל בסדר. היא תמיד הייתה מאה אחוז ותמיד הייתה בסדר. זה משנכנסה לגן. וגם לא משנכנסה בגן, זאת אומרת גם בהתחלה שהיא נכנסה לגן היה בסדר...

ונה ליאור:אתה יודע מה אתה יכול לעשות עוד דבר אחד – להציע להם שיתחלפו לשבוע ימים. שהיא תלך לגן הזה לשבוע ימים, לבקש מהגננת. יכול להיות שנראה, אתה יודע יש לנו לפעמים גם אנחנו מבוגרים, יש לנו נטיה לחשוב שדשא בצד השני יותר ירוק, ששמה זה יותר טוב, אז פשוט הייתי עושה כזה דבר "את יודעת מה? בואי נעשה שבוע ימים נתחלף בגנים".

מאזין: אני לא יודע אם אפשר לעשות משהו כזה...

ונה ליאור:למה לא? למה לא? בגיל כזה זה לא אוניברסיטה, זה לא שהיא הולכת ללמוד שם משהו ואם היא מפסידה אז אוי ואבוי.

מאזין: זה לא יבלבל אותה?

ונה ליאור:לא לא לא, אתה עושה את זה יחד איתה... זה כמו שהיא יושבת על כיסא מסוים ואתה אומר :היום בשולחן את תשבי בכיסא הזה".

מאזין: לא אבל אם אני מחליף בין הגנים נגיד ונגיד בגן הזה יהיה לה יותר טוב, אז צריך להחזיר אותה עוד פעם?

ונה ליאור:לא אז אתה צריך להבין שיש בעיה בתקשורת עם הגננת. או שיש בעיה בתקשורת עם אחת העובדות שם. אתה חייב להבין, אתה חיב לעשות את הדברים האלה.

מאזין: כן...

ונה ליאור: אתם חייבים לעשות את זהולטפל בזה.

מאזין: ברור...

 

מנחה: ואני מציע שהמאזין יפנה באופן אישי ואנחנו נאחל לו שבוע טוב ובשורות טוב.