נדון: הבדיקות טובות, אך אין הריון
תמצית: מאזינה, שמעוניינת להיכנס להריון שני, ביצעה את כל הבדיקות הדרושות. בדיקות אלו לא מצאו בעיה, אך מעל לשנה-וחצי היא מסוגלת להיכנס להריון. ליאור מסבירה למאזינה כי בדיקות תקינות איננו הוכחה לכך שהמטופל מרגיש טוב.ליאור מספרת למאזינה על פציינטית, שכבר לפני 8 חודשים ליאור סיפרה על בעיה כלשהי. אולם אותה מטופלת עשתה בדיקות רגילות בהם לא נמצא דבר. אולם עתה אותה מטופלת צריכה לעבור הליך כימי מיידי בגלל אותה בעיה, ליאור שמה לב אליה. סיפור זה מוכיח שבדיקות קונבנציונאליות לא מתייחסות לדינאמיקה הפנימית בגוף, אלא לטווחים בלבד. במקרה של המאזינה חוסר היכול להיכנס להריון יכול לנבוע מהסיבות הבאות: מתחים, מערכת עצבית, רגשות ואפילו התכווצויות של הרחם.
תמצית מקוצרת: מאזינה מנסה כבר מעל לשנה וחצי להיכנס להריון נוסף אך איננה מצליחה, עם זאת הבדיקות שלה לא מצביעות על בעיה. ליאור מסבירה לה מדוע לא תמיד צריכים לסמוך על תוצאות הבדיקות.
תגיות: הריון
מאזינה: שלום. בוקר טוב.
יונה ליאור: בוקר טוב.
מנחה: שלום-שלום.
מאזינה: רציתי לשאול. אני אימא לילד.
יונה ליאור: כן.
מאזינה: וכבר מעל שנה-וחצי אני מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה. דרך אגב, כל הבדיקות שעשיתי, הכול אומר שהכול-הכול תקין.
יונה ליאור: אני אוהבת אותך. בקול רם אני (משנה) אני אומרת לך את זה. אני ממש אוהבת אותך, ואני צועקת על זה שאני אוהבת אותך. את יודעת למה ?
מאזינה: למה.
יונה ליאור: כי אני רוצה להסביר לך משהו. אני אתן לך דוגמא של מה שחווינו על בשרנו היום בבוקר.
תקשיבי, יש לי פציינטית, שהייתה אצלי לפני 8-9 חודשים. היא הייתה אצלי, ואז שלחתי אותה לעשות בדיקות דם על סמך דברים שראיתי בעיניים. תאמיני לי "עם היד על הלב" היא חזרה אלינו שבועיים אחרי שהיא ביצעה את בדיקות הדם, והרופא אמר שכל הבדיקות הם פיקס. הם 100% לחלוטין.
מאזינה: כן.
יונה ליאור: תקשיבי, מה שקרה. היא שלחה לי את הבדיקות, ואני סימנתי לה בדיוק את מה שראיתי בעיניים, ואני אמרתי לה: אמרתי לך את זה, ואמרתי לך את זה. הרופא פשוט גבר עליי, ואמר שהכול בסדר.
אני אומרת לך עם "היד על הלב" היום בבוקר בשעה 06:30 הגברת הזאת מתקשרת באס.או.אס דחוף. מה קרה היא צריכה עכשיו לעבור איזשהו טיפול כימי כתוצאה מאיזשהו תהליך מאיזשהו מצב. היא צריכה לעבור טיפול כימי במיידי. ולא רק מיידי, מאתמול בערב להיום בבוקר באס.או.אס.
היא מתקשרת ואומרת לי: תגידי לי מה אני עושה. הרי את אמרת לי את זה לפני 8 חודשים. איך יכול להיות שלפני 8 חודשים הבדיקות שלי היו תקינות והיו 100%, והיום הן לא תקינות.
תראי, אני רוצה להגיד משהו לגבי הנושא הזה. ואני רוצה להגיד לאותה הפציינטית שצלצלה, ואני אעזור לה וגם הספקתי לדבר עם הרופא שלה, אבל אנחנו היום ברוב קופות החולים מאובחנים בטווחים. את יודעת מה זה טווחים ?
מאזינה: לא.
יונה ליאור: זה איפה שמופיעה הנקודה הזאת או הכוכבית.
מנחה: התחום.
יונה ליאור: התחום.
מאזינה: כן, כן.
יונה ליאור: יש תחום כזה. אנחנו מאובחנים בדבר הזה. ההבדל ביני ובין הרופא הקונבנציונאלי זה שהוא לא יודע איך את בנויה מבפנים.
מאזינה: אה-אם.
יונה ליאור: אם את פיזית חזקה או פיזית חלשה.
מנחה: לא כל מה שהוא בתוך התחום הוא דווקא בסדר לאותו בן-אדם.
יונה ליאור: נכון. בדיוק. תראי יש אנשים, אני אומרת לך בכנות עם "היד על הלב", שבאים אליי ואין להם שום מחלה, אבל שמתפרצת אצלם מחלה, היא מתפרצת רק בגדול. רק, במה שנקרא, בבומים. אני תמיד אומרת: רק בזיקוקי דינור. אין באמצע.
יש להם גם השקפה עולם או לבן או שחור. אני באירידיולוגיה יכולה לראות את התחומים האלה, ויכולה לראות למה לא רואים את זה בבדיקות הדם.
הרבה פעמים באים אליי אנשים, ובדיקות הדם שלהם, הטווחים, הם נראים נהדר, רק הם מרגישים שעוד רגע הם קורסים, או מרגישים רע מאוד. לכן, אני באה ועושה את האבחון הזה, ואני אומרת להם מה הבעיה.
לכן, תשמעי, יכול להיות שבדיקות הדם שלך מרגישות טוב, אבל זה שאת לא נכנסת להריון זה יכול להיות ממתח, ממערכת העצבים, ממערכת רגשית, מהתכווצות של הרחם. את כל הדברים האלה אנחנו רואים...
מאזינה: זה קשור לזה שהלידה הראשונה הייתה בניתוח ?
יונה ליאור: גם יכול להיות. זה טראומה לגוף. למשל, תשמעי, כל ניתוח קיסרי אם בן האדם לא עובר הרפיה של הגוף, הגוף זוכר את הטראומה וזה כמו התכווצות. למשל, מישהו שהשריר מתכווץ לו.
מאזינה: אה-אם.
יונה ליאור: אבל השריר מתכווץ כתוצאה מזה שהוא קיבל איזושהי טראומה. אני עובדת עם הומיאופתיה וגם עם שמנים אתריים. למשל, ארניקה או רסקיו או דברים, שנותנים לאנשים כדי להפחית את הטראומה.
למשל, ילד שנופל גם זוכר את המכה. הרבה פעמים אנשים באים אליי, ואני אומרת להם: תראו, קיבלתם איזה מכה ברגל או משהו.
הם אומרים לי: יו. את יודעת בגיל 3 קיבלתי איזושהי מכה. הרגל נתפסה לי פה והרגל...
את יודעת, העין זוכרת את כל הדברים האלה.
מנחה: הגוף זוכר הכול.
מאזינה: בהחלט.