נדון : טיפול בילד המאובחן ב-PDD

 

תמצית: מאזינה מספרת  יונה שבנה, בן השלוש-וחצי, אובחן כסובל מהפרעת PDD, סוג של הפרעת התפתחות השכיחה אצל הסובלים מאוטיזם. הוא גם סובל מהפרעות אכילה, ולמעט דייסה הוא לא אוכל דבר. יונה טוענת שאיננה מקבלת את הקביעה בדבר אבחון PDD. לדבריה ישנם דברים אחרים שיכולים לגרום להפרעה זו, כדוגמת קוטר מערכת העיכול או כתוצאה מלחצים. בכלל, הדרך האפקטיבית לטפל באלו הסובלים מהפרעה זו היא באמצעות לימוד טכניקות, שיעזרו לסובל מההפרעה לסדר את הדברים סביבו, ולהורים שידעו כיצד לטפל במצבו, כדי לסייע לו. לדברי  יונה במידה וההורים מיישמים טכניקות אלו, הרי שהילדים גדלים להיות אנשים, שהפרעה זו לא באה לידי ביטוי בהתנהגותם היומיומית, אבל כדאי להתחיל להקנות טכניקות אלו כבר בגיל צעיר.

 

תמצית מקוצרת: יונה ליאור משוחחת על הקניית טכניקות למידה כדרך הטיפול האפקטיבית ביותר להתמודדות עם הפרעת PDD.

 

תגיות: PDD

 

מאזינה: בוקר טוב.

יונה ליאור: בוקר טוב.

מנחה: בוקר אור.

מאזינה: רציתי להגיד  יונה ליאור, שאני ממש נהנית לשמוע כל פעם את התוכניות שלה.

יונה ליאור: תודה-תודה.

מאזינה: אפילו אם זה לא קשור לבעיות שלי זה תמיד...

יונה ליאור: כן. את יודעת...

מאזינה: הידע שאת שופעת זה משהו מדהים.

יונה ליאור: את יודעת, אני תמיד אומרת לכולם: "מכל מלמדיי השכלתי".

מאזינה: כן.

יונה ליאור: אז אני אומרת שתמיד טוב לשמוע ותמיד להיות פתוחים לשמוע עוד משהו ועוד משהו. אז, קודם כל, תודה על הפרגון.

מנחה: בייחוד אם אני מולך, את אומרת.

יונה ליאור: כן. זה נכון.

מנחה: (צוחק)

יונה ליאור: האינטראקציה היא מאוד-מאוד טובה.

מאזינה: או.קיי. יש לי בן שאובחן ב-PDD (Pervasive Developmental Disorder/הפרעות התפתחות סוטות, הבאות לידי ביטוי בקשיי תקשורת ובהיעדר קשרים חברתיים). חוץ מזה יש לו בעיות אכילה מאז שהוא תינוק. הוא בן שלוש-וחצי ועדיין אוכל דייסה. זה מלווה בכמה בעיות, (כמו) רגישות יתר בפה, ולדעתי זה גם משהו פסיכולוגי, כי גם לרוב הילדים האלה יש בעיה בקטע של האכילה.

יונה ליאור: או.קיי. אני לא כל-כך מקבלת את מה שאת אומרת, אבל אני תיכף אסביר לך.

מאזינה: או.קיי. פשוט רציתי לדעת אם יש דרך טיפול בבעיה התקשורתית, וגם בתחום של האוכל.

יונה ליאור: בוודאי, בוודאי.

מאזינה: אפשר להוציא את הילד מהאבחון שלו (PDD), או רק לקדם אותו. זאת השאלה שלי.

יונה ליאור: קודם כל, מה צבע העיניים (משנה) תראי, דרך האירידיולוגיה את לא יודעת כמה ילדים אובחנו עם PDD, ואני רוצה רק להגיד לך, שלא נעים לי להגיד, שהם יותר חכמים מאיתנו. הרבה פעמים אני קיבלתי ילדים, שאחרי (האבחון) ההורים אמרו לי: תשמעי, לפי מה שאת אמרת, ולפי מה שאובחן זה שני עולמות שונים לחלוטין.

            דרך האירידיולוגיה אפשר לראות, ואני אסביר את זה כך שתוכלי להבין, את קוטר מערכת העיכול שלנו. אני אסביר מה זה קוטר מערכת העיכול: עיכול זה לא רק עיכול של האוכל, (אלא) זה גם עיכול של החיים. את יכולה לראות אנשים, שאת צריכה לדבר אליהם בצורה מורחבת, ויש אנשים שאת צריכה לדבר איתם בבודדת. זאת אומרת, את אומרת לו ללכת ולסדר את החדר אז יש ילד שמבין שהוא צריך להוריד את הטפטים והווילונות. את חוזרת אחרי שעה והחדר נהיה יותר גרוע ממה שהיה. ויש ילד, שאת אומרת לו לסדר את החדר, הוא הולך לחדר ואומר: מה היא רוצה מהחיים שלי.

            דרך האירידיולוגיה אפשר לראות איך צריך לדבר לכל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו לא שטנצים, אנחנו לא תבניות, שכולם צריכים להיות אותו הדבר. אפשר לראות איך הוא מעכל את האוכל, אפשר לראות איך הוא מעכל את החיים. אפשר לראות מה הדברים שחסרים לו.

            אני רוצה להסביר לך, שלפי איך שאת מגדירה לי, זה ילד שמהר מאוד הופך להיות שבע ומהר מאוד הופך להיות רעב.

מאזינה: כן, נכון. הוא אוכל לעיתים מאוד קרובות.

יונה ליאור: נכון. אני רוצה להגיד לך, שיש אנשים, ואני אומרת לך "עם היד על הלב", מתוך הניסיון הרחב שיש לי, ותאמיני לי, אני מעל 20 ומשהו שנה במקצוע. אני רוצה להגיד שאם אנחנו מסבירים להורים, ועוזרים להורים להבין איך הילד צריך לעבוד, פתאום אבחון ה-PDD נעלם. קודם כל, PDD לכל מי שלא יודע...

מאזינה: אוטיזם.

יונה ליאור: מה ?

מאזינה: זה סוג של אוטיזם.

יונה ליאור: נכון (זאת הפרעת תקשורת ששכיחה אצל אוטיסטים, אבל לא רק אצלם), אבל הרבה פעמים, אם מותר לי להגיד ככה בקול רם, אנחנו חושבות שבעלים שלנו הם אוטיסטים, כי הם לא שומעים את מה שאנחנו אומרות. (צוחקת)

מאזינה: (צוחקת) יש בזה משהו.

יונה ליאור: (צוחקת) אבל מה שאני רוצה להגיד שזה הכול עניין של איזה תקשורת אנחנו מצפים מכל אחד.

            את יודעת, כשהייתי צעירה בילדותי, אבי תמיד סיפר לי, שכל האצבעות הן לא שוות, ולכן לכל ילד צריך לדבר בגובה שלו. אנחנו היום הולכים לאיזשהו תהליך, שבטיפת חלב מודדים אותנו: באיזה שלב אנחנו צריכים ללכת, באיזה שלב אנחנו צריכים לקום, באיזה שלב השיניים צומחות – באיזה שלב כל דבר. זאת אומרת, יש, מה שנקרא, מסלול, ואם מישהו חורג מהמסלול הזה הוא כבר נחשב לחריג.

מאזינה: אה-אם. תראי, אין ספק שיש לו בעיה, אבל...

יונה ליאור: אבל יש אפשרות לעשות מזה פיל, ויש אפשרות לגמד את זה ולהסביר לילד מה הוא צריך לעשות. ילד כזה, למשל, אני כבר יכולה להגיד לך, שאף פעם לא תוכלי לתת לו לאכול כמו שמחנכים אותנו לאכול: סלט, אחר-כך מרק ואחר-כך מנה עיקרית. את תמיד תתחילי איתו מהמנה העיקרית. קודם כל מהעוף, מההודו, מהדגים ומהביצים. לא את הכול ביחד, כן ? כשסיים את זה את תצטרכי לתת לו ירקות מבושלים, ירקות מאודים. לא ירקות חיים. זאת אומרת, הוא אוכל הפוך ממה שאנחנו אוכלים. אבל זה עדיין לא אומר שהוא חריג.

מאזינה: אה-אם.

יונה ליאור: את צריכה לדעת שזה ילד, שנכנס ללחץ, שהוא רואה שאת מסוגלת לעשות גם את זה וגם את זה. יש אנשים שצריכים להעלות את הדברים האלה על הכתב, ואז הם יודעים לתפקד טוב מאוד.

            אני רוצה להגיד לך שאירידיולוגיה לא מתייקת את האנשים למגירות. אין לנו מגירה של PDD, אין לנו מגירה של כולסטרול. כל אדם הוא בפני עצמו, וכל אחד שיושב מולי מקבל הדרכה איך הוא צריך לעכל את החיים, איך הוא צריך לאכול את החיים, איך הוא צריך לספוג את החיים ואיך הוא צריך להתמודד עם החיים.

            את יודעת, למשל, שאם הילד שלך יגיע אליי, בעזרת השם, אחד הדברים שתצטרכי ללמד אותו, שמהיום הוא יצטרך להוציא את הבגדים למחר בבוקר. אם מחר בבוקר הוא צריך לכבות את הגז, גם אישתו תשאל אותו איפה המפתחות והילד בחדר השלישי יצעק, הוא יגיד: רק שנייה. תעצרו את העולם ותביאו את אימא שלי.

מאזינה: כן.

יונה ליאור: אבל זה לא בגלל שהוא (מאובחן) ב-PDD, אלא צריך ללמד אותו טכניקה איך להתמודד עם כמה דברים בו זמנית.

מאזינה: לא הגענו לשלב הזה. זה עוד רחוק מאיתנו.

יונה ליאור: אני רוצה להגיד לך שזה לא רחוק, אבל אם תבני את היסודות עכשיו, האמיני לי "עם היד על הלב" את לא יודעת איזו הצלחה. אני יכולה להגיד שאני מכירה, כמו הבן שלך, אנשים שהם מנכ"לים ומנהלות מחלקה. אנשים שיושבים...

מאזינה: יש בזה רמות, זה לא...

יונה ליאור: אבל אני רוצה להסביר שכל רמה אפשר לתקן.

מאזינה: הבנתי.

יונה ליאור: כל רמה. צריך לתקן וצריך לעזור. צריך לראות מה הבעיה בדיוק, ומה החסרים ולהשלים אותם. לא לחכות לגיל 18, לא לחכות לגיל 24. אבל יש מקום, ויש אור בקצה המנהרה, ותאמיני לי "עם היד על הלב", ואת יודעת אנחנו נמצאים עכשיו לפני יום כיפור, אז איך אומרים: רק האמת, את לא יודעת כמה ילדים כמוהו, או כמוה, שהגיעו אליי והיום אין להם שום בעיה של PDD.

מאזינה: אה-הה. הבנתי.

יונה ליאור: אבל אני חייבת להגיד שזה תלוי מאוד בהורים עד כמה הם קיפלו את השרוולים, והיו מוכנים להיכנס לתהליך הזה. הוא לא קשה, אבל הוא גם לא קל. אם את מבינה את הדברים.

אני אתן לך דוגמא אחת (קטע לא קשור). יש מישהי שיכולה להסתכל איך עושים עוגה, והיא תעשה פחות או יותר אותה עוגה ממה שהיא ראתה. יש מישהו שצריך לראות וגם לרשום. הבן שלך גם צריך לראות וגם צריך לרשום.

מאזינה: כן. הבנתי.

יונה ליאור: אם אנחנו פותרים לו את הבעיה זאת, גם אם הוא עדיין קטן, אנחנו מלמדים אותו, ואת תשמעי בשיחות שאת יושבת מולי איך צריך להתמודד, תאמיני לי שהוא יגדל לתפארת מדינת ישראל.

מאזינה: או.קיי.