נדון: הגורמים לחולשה כרונית ולמצבי רוח משתנים
תמצית: מאזינה בעלת עיניים חומות-כהות מספרת יונה כי היא מוגדרת כאנמית ובנוסף היא סובלת מחולשה כרונית הגורמים גם לשינויים במצבי רוחה. יונה ליאור מסבירה לה כי תופעות אלו מקורן בטיפוס האישיות שהיא. היינו, טיפוס שמוכן לשמוע את בעיותיהם של אחרים ולעזור להם מבלי להבין שהדבר גורם ללחצים ולמתח. יתרה מכך, במקרה הספציפי המתח נעשה גרוע יותר בשל העובדה שהמאזינה סבלה אף היא מטראומה בילדותה.יונה ליאור מציינת כי אבחון אירידיולוגי יכול להצביע על הסיבות בגינן היא סובלת מסימפטומים שונים של מתח ולחץ, וללמדה טכניקות שיעזרו לה להתמודד טוב יותר עם מצבים אלו.
תמצית מקוצרת: יונה ליאור משוחחת על הקשר בין מתח ולחץ נפשיים לחולשה כרונית ולבעיות פיזיולוגיות נוספות.
תגיות: חום-כהה, חולשה, מתח ולחץ
מאזינה: שלום.
יונה ליאור: בוקר טוב. אנחנו איתך.
מנחה: בוקר טוב.
(קטע לא קשור)
מאזינה: עיניי בצבע חום-כהה, ואם אני מסתכלת עמוק יותר אני רואה בפנים פסים רבים בגווני חום.
יונה ליאור: הפסים הם כמו קשת כזו ?
מאזינה: כן. אני סובלת מחולשה כרונית. בדיקות רבות שעשיתי מצביעות על חוסר ברזל. בהריונות אני סובלת מאנמיה כרונית עד כדי המוגלובין 5.6. החולשה הכרונית גורמת לי למצבי רוח משתנים, למשל, אם אני שומעת משהו אני מייד רועדת ונכנסת לטראומה.
יונה ליאור: קודם כל, את צריכה לקחת בחשבון שצבע העיניים שלך (קטע לא קשור) מצביע על כך שנולדת עם חולשה בספיגת מינראלים, כגון: ברזל, סידן, מגנזיום ואבץ, וויטמינים בעיקר ממשפחת ה-B: B-1, B-2, חומצה פולית ו-B קומפלקס, אם שמעת על הדברים האלה.
חולשה זו מצביעה גם על בעיות בקיבה ובמערכת העיכול. צבע העיניים גם מצביע על בעיה בכל הקשור לזרימת הדם. הפסים שראית אותם מצביעים על כך שאת סקרנית מאוד, ורוצה לדעת פרטים רבים, למשל, את יכולה לשאול מישהו מה שלומך והוא מתחיל לך את כל קורות חייו. הוא שב לביתו "כטוב ליבו ביין", כי הוא התרוקן מכל הפסולת, ואת הולכת הביתה עם כל השקית שלו.
מאזינה: נכון.
יונה ליאור: זה המקור של הלחץ והמתח, הגורמים להתכווצות שרירים. זה גם גורם לך, אני מתבטאת כך, ללחצים ולמתח רק מהמחשבה שאת צריכה לעשות משהו.
מאזינה: נכון. אני חייה את הסובבים אותי.
יונה ליאור: נכון. את, למעשה, כמו אנטנה של רדיו: קולטת בו זמנית כל מה שמסביבך. לכן, את צריכה לקחת בחשבון...
(קטע לא קשור)
יונה ליאור: היא יכולה להגיד כן-כן ולשמוע עוד כמה בדרך. זה גם יכול לעשות לך בעיות בהבעה. למשל, את רוצה להגיד משהו. את יודעת מה להגיד ואת יודעת שאם תפגשי את הפלוני אלמוני תגידי לו מה שאת רוצה להגיד, אבל כשזה מגיע לידי מעשה "אופס" – המילה ברחה. נכון ?
מאזינה: נכון מאוד.
יונה ליאור: אחד הדברים שאני אומרת בתוכניות היא שרוב האנשים מרגישים לא טוב על-אף שהבדיקות שלהם תקינות. באירידיולוגיה אפשר לראות את המרקם של הגוף. כלומר, איך אנחנו בנויים מבפנים.
יש אנשים שאצלם אין מחלות, ובדיקות הדם שלהם תקינות. אבל יום אחד קורה "בום". כלומר, הכול אצלם שחור או לבן.
מאזינה: נכון.
יונה ליאור: אני רוצה להסביר שבאירידיולוגיה, התחום בו אני עוסקת, ניתן לראות את ארבעת השכבות מהם בנויים אנשים. עד שהמחלה שבפנים עולה כלפי מעלה, אצל אנשים כאלו זה תמיד יהיה ב"בום" ואף פעם לא בהדרגתיות. אירידיולוגיה יכולה לעזור בנושא הזה ולסייע בתהליכים.
מאזינה: אני כבר התרגלתי למצב שאני מחכה כל יום לאיזשהו "בום" במובן של מה שישנה לי את היום.
יונה ליאור: לא.
מאזינה: זה כבר סוג של הרגל.
יונה ליאור: זה בדיוק מה שאני רוצה להסביר, שמדובר בהרגל גרוע מאוד. את יודעת, שאנשים כאלה, חס וחלילה, קורה משהו הם הראשונים שרצים ומתפקדים. את יודעת, יש מושג כזה שנקרא הלם קרב. שמעת עליו ?
מאזינה: כן.
יונה ליאור: הלם קרב מתייחס לאנשים, שמתפקדים ורצים כאשר הם נמצאים בקרב, אבל הם הראשונים לקרוס כאשר המלחמה מסתיימת. לכן, את צריכה לקחת בחשבון שמה שרואים על-פי האבחנה שלך אפשר לדעת באיזה מלחמה את נמצאת ביומיום. משום כך, מערכת העצבים עובדת זמן רב בצורה דומיננטית.
מאזינה: העין קופצת לי זמן רב.
יונה ליאור: זה שייך למערכת העצבים. הסימנים שאת מדברים עליהם מצביעים על כך שאת באה מאיזשהו מקום של חוסר שקט. זה משהו מהעבר, מהילדות, שלך.
מאזינה: יתמות.
יונה ליאור: או.קיי. זה מצביע על כך שבאת מבית, שהיה בו מתח ולחץ. כל הזמן פחדת שמישהו ישמוט את השטיח מתחת לרגלייך.
מנחה: זה לא רק השטיח, זה כל הקרקע.
יונה ליאור: כן, כל הקרקע. את כל הזמן הולכת בצורה של היכון. את, כאילו, נמצאת 24 שעות, 7 ימים בשבוע במלחמה.
מאזינה: גם בשבת.
יונה ליאור: נכון. את יודעת, אני טוענת שאנשים עם סימנים כמו שלך נמצאים כל פעם בתחרות אולימפית, והם מחכים כל פעם לירייה של האקדח, לזינוק. אבל הם אף פעם לא יודעים לאן הם רצים.
מאזינה: אבל אחרי שעברתי את הילדות והתחתנתי זה לא נרגע, זה נהיה יותר גרוע ?
יונה ליאור: כי כל דבר וניואנס הכי קטנים משפיעים עלייך. את יודעת, הרבה פעמים אנחנו כועסים על הבן או הבת זוג שלנו. אנחנו לא באמת כועסים אליהם, אלא הם מזכירים לנו בהתנהגות, בדיבור או בהבעה שלהם משהו שחווינו בילדות שלנו.
מנחה: דה-ז'ה-וו.
יונה ליאור: נכון. אז אנחנו מוציאים את כל הכעס. לפעמים אנחנו כועסים על ילד לא בגלל מעשה כלשהו, אלא בגלל שהזכיר לנו משהו בילדות שלנו.
מאזינה: נכון, הבת שלי מזכירה לי מאוד את עצמי.
יונה ליאור: נכון. הרבה פעמים אנחנו רואים בילדים שלנו השתקפות שלנו, לכן אנחנו אוהבים ומסמפתים ילד אחד ופחות כלפי ילד אחר. אני יכולה לראות את כל הדברים האלה באירידיולוגיה ובהחלט לעזור ולטפל בזה.
מנחה: אז איך משנים את סדרי העדיפויות ?
יונה ליאור: תראה, הגברת נתנה לי פרטים מועטים ממה שאפשר לאבחן. לכן, אם רואים את כל הסימנים בעיניים אפשר לעזור לה בתזונה, בדרכי הרגעה, בהסברים ביחס לצורת התמודדות עם דברים.
מאזינה: התזונה שלי גם קשורה לזה ?
יונה ליאור: בוודאי. הכול. זה כל מה שקשור לגוף. הכוונה היא כיצד למצוא טכניקה, כאשר מישהו מתחיל לספר לך את כל תולדות חייו וגורם לך לעצבות, ללחצים ולפחדים, שתסב את תשומת ליבו ותעביר לנושא אחר. זה כמו בנהיגה מונעת. את יודעת, 21...22...23 ואז מעבירים למשהו אחר.
מאזינה: אה-הה.
יונה ליאור: זה מה שאני עושה באבחונים.
מאזינה: לחיות את החיים בהילוך יותר איטי.
יונה ליאור: תשמעי, כשאומרים לך תירגעי את עושה את ההיפך.
מאזינה: זה מעצבן אותי.
יונה ליאור: נכון, לכן המטרה היא למצוא טכניקות, שאת מקבלת ממני כשאת מגיעה אליי לאבחון. זוהי טכניקה איך ללמוד ולהתמודד עם דברים. כלומר, איך לעבוד עם רישומים או עם טכניקות מסוימות. זה מה שאני עושה.